ככלל ביהמ"ש העליון אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ביה"ד הרבני

השופטת מ' נאור:

1.        עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים נגד החלטתו של המשיב 1 - בית הדין הרבני האזורי - שלא לפסול עצמו מלדון בתביעת הגירושין שהגיש המשיב 3 נגד אישתו העותרת וכן נגד החלטתו לפיה הסמכות בענינים שנכרכו לתביעה נתונים לסמכותו של בית הדין הרבני. כמו כן מכוונת העתירה נגד החלטת המשיב 2 - בית הדין הרבני הגדול - לדחות את הערעורים שהוגשו נגד החלטות אלו.

2.        בעתירה המשתרעת על פני עשרים עמודים מפרטת העותרת את ההליכים השונים המתנהלים בעניינה כאשר לטענתה בית הדין האזורי מפנה כלפיה "רמת עוינות גבוהה וחריגה" וכי הוא "כבר חרץ את גורל התיק" מבלי להתייחס לטענותיה ועל כן הוגשה על ידה בקשה לפסילת הרכב. כמו כן לטענתה נפגעה זכות הטיעון שלה, בין היתר,  בכך שלא נשמעו כל טענותיה ועדיה ולא ניתן לה לחקור את בעלה.  באשר להחלטה בעניין סמכותו של בית הדין הרבני טוענת העותרת כי ההחלטה מתעלמת מנושאים מהותיים וכי היא שגויה.

3.        כזכור, על החלטות בין הדין הרבני האזורי הן בעניין הפסלות והן בעניין הסמכות הוגש ערעור שנדחה. וכך קבע בית הדין הרבני הגדול (כבוד הדיינים ש' דייכובסקי, ע' בר שלום, א' שיינפלד) בהחלטתו:

"הצדדים עומדים בפני סיכומים. הוגשו כבר סיכומים מטעמו של [המשיב 3], ואמורים להגיש סיכומים מטעמה של [העותרת]. בשלב זה לא נוכל לדון על פסילת הרכב, וכן על סמכויות. לכל היותר, ניתן לבקש מכבוד ביה"ד האזורי, להתייחס בפסק דינו גם לנקודות שהעלה בא כח [העותרת].

יש להביא בחשבון עובדה נוספת. יו"ר ההרכב פרש לגימלאות. עדיין נותר לו פרק זמן קצר לכתיבת פסקי דין. דיון בערעור, בשלב שבו ההרכב ממילא עומד לפני סוף דרכו, יביא את הצדדים למצב שבו אותו הרכב לא יוכל להוציא פסק דין, במידה והערעור ידחה.

בנסיבות האמורות הגענו למסקנה שיש לאפשר להרכב הקיים לסיים את כתיבת פסק הדין. בא כוח [העותרת] יוכל לאחר מכן להגיש ערעור על פסק דין מלא. כבוד ביה"ד האזורי מתבקש להתייחס במסגרת פסק הדין, גם לנקודות שהועלו ע"י בא כוח [העותרת]"

           ביחס להחלטה זו טוענת העותרת כי פרישתו של דיין אינה יכולה למנוע את זכותה לבירור ערעורה וממילא לא יכול להינתן פסק דין בתביעה כולה משהדיון בענייני הרכוש טרם החל.

4.        דין העתירה להדחות על הסף ולא מצאנו בשלב זה עילה להתערבותנו. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הרבניים, והתערבותו בהחלטותיהם של בתי דין אלו מצומצמת למקרים חריגים המצדיקים זאת דוגמת חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי ומקרים המצריכים מתן סעד מן הצדק. המקרה שלפנינו אינו בא בגדרי מקרים חריגים אלו. הן בעניין פסלות ההרכב והן בעניין הסמכות טענות העותרת מרביתן ככולן הן טענות "ערעוריות" שאינן מצדיקות התערבות (ראו: בג"ץ 2120/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (טרם פורסם, 11.7.2005); בג"ץ 6533/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם, 17.7.2006)). יתר על כן, בענייננו טרם הסתיים ההליך ובית הדין הרבני הגדול עמד על כך שטענות העותרת שמורות לה בערעור על פסק הדין לכשינתן ובית הדין האזורי נתבקש להתייחס לטענות. במובן זה ההחלטות שניתנו עד כה אינן סופיות ועל העותרת למצות תחילה הליכים ולהשמיע טענותיה במידת הצורך בערעור בפני בית הדין הרבני הגדול (השוו: בג"ץ 9820/06 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב (טרם פורסם, 7.12.2006); בג"ץ 1073/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (טרם פורסם, 29.5.2005); בג"ץ 8168/99 שלום נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 24.11.1999)).

5.        העתירה נדחית אפוא על הסף וממילא נדחית הבקשה לצו ביניים. אין צו להוצאות.

           ניתן היום, ט' תשרי תשס"ח (21.9.2007)

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אח

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: